×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
כל דבר המזיק אין מוציאין אותו לרשות הרבים, ובו ז׳ סעיפים
(א) לֹא יְסַקֵּל אָדָם מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא בּוֹרוֹת וְלֹא שִׁיחִין וְלֹא מְעָרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעֲגָלָה יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן וְהִיא טְעוּנָה אֲבָנִים, שֶׁמָּא תִפָּתַח מִלְּמַטָּה שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף עַל גַּב דְּהָכִי דִינָא הוּא, מִכָּל מָקוֹם כְּבָר נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בִּיבִין וּמַרְתְּפוֹת תַּחַת חֲלַל רְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן זִיזִין, וְכֻלָּן מוֹחֲלִין עַל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁכֵּן נָהֲגוּ. וְעוֹד, שֶׁרְשׁוּיוֹת הָרַבִּים הֵם שֶׁל מוֹשְׁלֵי הָעִיר, וּלְכָל מַה שֶּׁנּוֹתְנִין רְשׁוּת אָזְלֵינָן בַּתְרֵהּ וּלְפִי עִנְיָן הַמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ״א).} וְהַחוֹפֵר בּוֹר לְצָרְכֵי רַבִּים, מֻתָּר.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(א) א) לשון הרמב״ם בפי״ג מהל׳ נזקי ממון דכ״ג וכתב ה״ה ברייתא פ״ה דב״ק (דף נ׳ ע״ב)
(ב) פירוש לא יזרוק אבנים
(ג) ב) משנה פ״ג דב״ב דף כ׳ ע״א ופסק כחכמים שם
(ד) ג) וכתב ה״ה ודע שאע״פ שאינו רשאי לעשות כן לכתחלה אם עשה וכסה כראוי פטור דהיינו במקום שהשוורים מצויים לעמוד בפני השוורים ובמקום שהגמלים מצוים כראוי לגמלים ובירוש׳ איתא במקום שהעגלות מצוים כראוי לעגלה מהלכת טעינה אבנים והכל כלל רבי׳ בפי״ב במלת כראוי
(ה) ד) שם בגמרא
(א) תחת רשות הרבים ולא בורות שיחין כו׳ – וכן הוא ל׳ הרמב״ם והטור דכתבו ״ולא בורות כו׳ בוי״ו ומשמע דתרתי דברים נינהו חלל ובורות ואפשר משום דבורות מיירי שהן מגולין ועומדין וכן אינך שיכולין בני ר״ה ליזהר מהן ואפ״ה אסור אבל במשנה קתני לא בורות בלא וי״ו ופי׳ רשב״ם שם דחדא הוא דקתני חלל והדר מפרש דהיינו בורות שיחין כו׳ וכן משמע מדמסיק ותני עלייהו אף ע״פ שהעגלה יכולה לילך ע״ג כו׳ מוכח דמכוסות הן ועפ״ר:
(ב) שמא תפחת מלמט׳ שלא מדעתו – ולא סגי במה שמקבל עליו אחריות היזקן דהעוברים עליו דניחא לבני אדם בשלהן ולא שיזיקו בשלהן ולקבל עליו תשלומין וחילופיהן וגם לא ניחא להו לירד בדינא ודיינא וכמ״ש לעיל:
(ג) וכולן מוחלין על כך – שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן:
(ד) של מושלי העיר – פי׳ של שר העיר ז״ל הרשב״א שהדבר ידוע שהדרכים עם היותם מסורים לרבים של אדוני הארץ הם והם רשאים לסתום דרכים ולפתחן במקום אחר לפי שהדרכי׳ שלהם הן והרי זה ככונס לתוך שלו על דעת שיוציא זיזין ומחילות לכשירצה עכ״ל ועד״מ:
(א) תפחת – ולא סגי במה שמקבל עליו אחריות היזקן דהעוברים עליו דניחא לבני אדם בשלהן וגם לא ניחא להו לירד בדינא ודיינא וכמ״ש לעיל. סמ״ע:
(א) וכולן מוחלין כו׳ – אע״ג דשתיקת רבים לא הוי מחילה וכמש״ש לרה״ר מפיק מאן מחיל גבך מ״מ מחילה בפירוש מזט״ה במא״ה מועיל כמש״ש כג א׳. א״נ אחולי אחיל כו׳ ועתוס׳ שם ד״ה אחולי כו׳ ואמר ואי אשמעינן הכא כו׳ אימא לא. ר״ל דא״א להם למחול צריכא דאפשר למחול והא דר׳ אמי הנ״ל משום דבשתיקה אין מחילה ברה״ר אלא שכ׳ הרשב״א שאפשר לפרש שם אבל רבים כו׳ דא״א להם למחול ומ״ש צריכא דאימר כונס בתוך שלו היה וכ״פ רשב״ם בספ״ג שם וכ׳ ומיהו כיון שהורגלו הכל ואין נמנעין והכל מוחלין מותר כמש״ש בב״מ יב ב׳ עשו שאינו זוכה כזוכה מ״ט עניים כו׳ וה״נ ניחא לכולהו שהכל צריכין לכך:
(ב) ועוד כו׳ – עסמ״ע ועסי׳ שסט בסמ״ע ס״ק יב:
(ג) והחופר בור כו׳ – ב״ק כ׳ א׳ וכמ״ש בסי׳ תי ס״ז וכמ״ש בתוספתא דב״ק פ״ו חפר בור ברשות ופתח לרה״ר אפי׳ היא של רבים חייב עד שימסור לרבים ואמרו שם ובגמ׳ וכן היה נחוניא כו׳ ועמש״ש:
(א) של מושלי העיר – ע׳ בת׳ בית אפרים חח״מ סי׳ כ״ב לאחר שביאר בנידון דשם דיש איסור לבנות תחת הפיר לייבין (הוא בליטה מהגג על פני הבית לצד הרחוב ע׳ בא״ח ס״ס שמ״ו בט״ז סק״ז ובס״ס שפ״ה ושכ״כ בתשובת ב״ח החדשות וכמו שיובא בס״ק שאח״ז) כתב אחר זה וז״ל ואין להתיר מטעם שכתב הרמ״א בסי׳ תי״ז בהגה לפי שר״ה הוא של מושלי העיר כו׳ והוא מדברי הרשב״א. הדבר ברור שז״א שהרי הרשב״א שם סיים וה״ז ככונס לתוך שלו ע״ד שיוציא זיזין ומחילות לכשירצ׳ ע״ש והרי בזיזין מבואר סעיף ב׳ דאף על גב דיכול להוציא אח״כ משום שכנס אבל אינו יכול להחזיר הכתלים למקומן מטעם מצר שהחזיקו בו רבים וע״כ לא מדמי לה הרשב״א אלא במחילות שאינו מקלקל דרך הרבים רק שעוש׳ חלל תחת ר״ה והא מלזיזין דמי ובהא מהני מה שר״ה של מושלי העיר ומעיקרא ניתן לעשות זיזין ומחילות לכשירצ׳ וה״ל ככונס לתוך שלו אבל להחזיר כתלים למקומן דאף בכונס לתוך שלו גופא אסור פשיטא דלא מהני הך טעמא להתיר בכה״ג עכ״ל. ושם בסי׳ כ״ג חזר ושנה דבר זה ביתר ביאור קצת וכתב דלכאור׳ לא משמע כן בתשו׳ הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ קס״ב (וברמ״א שם ס״א) בענין להעמיד דלתות במבוי שכתב אכל עכשיו יש למלכי האומות דיני מלוכה כו׳ משמע אף היכא דשייך דינא דמצר שהחזיקו בו רבים מ״מ שפיר דמי ע״פ דד״מ מ״מ נראה דהרשב״א לא סמך שם על זה לבד כו׳ ועוד דשאני התם דנתן רשות בפי׳ להעמיד דלתות ע״ש. עוד כתב שם שלשה חילוקים אחרי׳ דאין להתיר בנדון דשם מטעם דברי הרמ״א הנ״ל חדא דאף הרשב״א והרמ״א לא קאמרי אלא לפי דחזינן דכבר נהגו י״ל דמסתמא ע״ד כן נמסר להם שיכולים לעשות זיזין ומחילות מה שא״כ בגוונא דנ״ד מאן לימא לן שנמסר ע״ד כן שיכול לגזול בני ר״ה לעשות לעצמו פיר לייבין. ועוד דאף אם המושל נתן ע״ד כן אין זה מועיל רק לגבי בני ר״ה לפי שהדרכים של אדוני הארץ ורשות בידם להסב אותם אחורנית. אבל לגבי יחיד שהורע כחו ע״י זה שא״א לבא בתוך ביתו בריוח ע״י בנין זה ודאי שלא נתן מתחילה ע״ד כן שיגיע ע״י זה נזק לאחר שהרי הוא מושל על כל העיר בודאי דלא ניחא ליה לזכות לזה ע״מ לחוב לזה כו׳ ואם כן אף שיהא נותן רשות עתה מ״מ אין זה דד״מ ולא מהני כמבואר בפוסקים: ועוד דנראה טעם הרשב״א לפי דע״כ לא אמרינן ודהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא כשנתן הדרך לחלוטין מה שא״כ אם מתחלה התנה בפי׳ שאין נותנו רק לזמן אם כן אם מחזיקין בו אחר הזמן ה״ל כהחזיקו שלא ברשות והלכך כיון דהוי של מושלי הארץ שיש להם רשות לבנות ולסגור מעיקרא נותן לרבים על תנאי שאימת שירצו יחזירוהו ולכך שפיר יכול לעשות מחילות וזיזין וגם לצוות להעמיד דלתות דמעיקרא היה ע״ת שאם ירצה יסתום דרך הרבי׳ שהולך למבוי משא״כ בנ״ד שזה היחיד גופיה העמיד בנין ופתח בית צואר המרתף לחוץ ונסב הגבול לצד פנים ואם כן מראין הדברי׳ שהיה בדעתו להחליט לעולם ביד הרבי׳ וא״כ הא קי״ל כר״י דאמר אינו מחזיר כו׳ ע״ש עוד ועמ״ש לעיל סי׳ שע״ז:
{א} לא יזרוק אדם אבנים או דבר אחר לרשות הרבים שלא יכשלו בהם רבים:
{ב} אין עושין חלל תחת רשות הרבים ולא בורות שיחין ומערות אפילו על כיפת אבנים חזקה מאד שמא תפחת:
(א) {א} לא יזרוק אדם אבנים או דבר אחר לר״ה שלא יכשלו בהם רבים פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא נ:) ת״ר לא יסקל אדם מרשותו לר״ה:
(ב) {ב} אין עושין חלל תחת ר״ה ולא בורות שיחין ומערות אפילו על כיפת אבנים חזקה שמא תפחת משנה סוף פרק חזקת (בבא בתרא ס.) אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ר׳ אלעזר מתיר בה שתהא העגלה מהלכת טעונה אבנים. ופי׳ ר״ש אין עושין חלל תחת ר״ה. ואע״ג דמקבל עליה כל היזקא דאתיא מחחתיה שאין רצונם של בני אדם ליזוק ולירד לדון על עסקי ממונן. רבי אלעזר מתיר אלא שיכסהו כיסוי חזק כדי שתהא מהלכת עגלה טעונה אבנים. ובגמרא ורבנן זימנין דמפחית ולאו אדעתיה. ופר״ש ורבנן דאסרי סברי חיישינן דזימנין דמפחית ולאו אדעתיה דעובר בר״ה ויעבור ויפול. וידוע דהלכה כת״ק:
(א) אלו הפותקים ביבותיהם וגורפים מערותיהם אין להם רשות לשפוך את המים לרשות הרבים בימות החמה ויש להם רשות לשפוך בימות הגשמים. כן כתבו הרמב״ם בהל׳ נזקי ממון יג,יג, וסמ״ג בעשה סח, על פי הגמרא בב״ק ל..
האם מותר ליחיד לתקן את רשות הרבים. בשביעית ג,י, נחלקו ר״ע ורבי יהושע אם מותר לתקן את רה״ר, דר״ע אוסר ליחיד לתקן שמא יחזור בו וישאירנה מקולקלת, כך פירשו שם הר״ש והרא״ש והרמב״ם וריבמ״ץ, וכתבו הר״ש והרא״ש והרמב״ם שם דהלכה כר״ע, ולפי זה אסור לאדם לתקן את רה״ר שמא ישאירנה מקולקלת, אבל מדברי הרמב״ם בהל׳ שמיטה ב,יד, משמע קצת דמפרש המשנה שם רק לגבי שביעית ומטעם דמיחזי כעובד בקרקע, וצ״ע. השו״ע בסעיף א, והרמב״ם בהל׳ נזקי ממון יג,כג, וסמ״ג בעשה סח, כתבו דמותר לחפור בור ברשות הרבים לצורך הרבים, על פי הגמרא בב״ק נ., דאמרינן דכך היה מנהגו של נחוניא חופר שיחין, ומבואר שם דעשה בזה מצוה.
מותר להוציא זיזין לרשות הרבים כשהם למעלה מגמל ורוכבו. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ב, ויש להעיר דכן הביא להלכה סמ״ג בעשה סח, בשם גאון. דבר פשוט דהא דתלי בגמל ורוכבו היינו מחמת דזה השימוש הכי גבוה של בני רשות הרבים, ואזלינן בכל מקום לגופו ואם יש מקום שהשימוש הגבוה הוא יותר מזה או פחות מזה הולכים אחר אותו דרך הרבים.
אין להוציא זיזין אף כשהם למעלה מגמל ורוכבו אם הוא מאפיל את דרך הרבים. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ב, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה סח.
(א) {א} לא יזרוק אדם וכו׳. בפ׳ הפרה (בבא קמא נ׳) ת״ר לא יסקל אדם מרשותו לר״ה ופרש״י לא יסלק לפנות אבנים:
(ב) {ב} אין עושין חלל וכו׳. משנה סוף פרק חזקת פלוגתא דר״א וחכמים והלכה כחכמים דחיישינן לשמא תפחת הכיפה ולאו אדעתיה דעובר בר״ה ויעבור ויפול:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבביאור הגר״אפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(ב) אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לְמַעְלָה מִגָּמָל וְרוֹכְבוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא יַאֲפִיל הַדֶּרֶךְ עַל גַּבֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם רָצָה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיאוֹ. כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא, הֲרֵי זֶה מוֹצִיא כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַכְּתָלִים לִמְקוֹמָם לְעוֹלָם, שֶׁכָּל מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ. {הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִים בּוֹ, אֲבָל אִם אֵין דּוֹרְסִים שָׁם, כְּגוֹן שֶׁבָּנָה שָׁם אִצְטַבָּא, אַף עַל גַּב דְּרַבִּים מַעֲבִירִים שָׁם מַשָּׂאָם, יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַכֹּתֶל לִמְקוֹמוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(ו) ה) שם דף כ״ד שם במשכ׳
(ז) ו) כתב ה״ה היא סברא כתובה בהלכות (וכ״כ הרא״ש ולמדוהו מדין אילן שהוא נוטה כמו שנתבאר (בסמוך ס״ד)
(ח) ז) שם ברמב״ם וכ״כ הרשב״א בתשוב׳ ועיין בהג״ה דסעיף דלעיל
(ט) ח) שם במשנ׳
(י) ט) שם בגמרא ע״ב אליבא דר׳ יעקב כ״ע לא פליגי דמוציא
(יא) י) פסק כר׳ יוחנן שם
(ה) אין מוציאין זיזין כו׳ לר״ה – ל׳ הטור אבל במבוי יכול להוציאן מדע׳ בני המבוי משא״כ בר״ה שאין לו בעלים וכתב ר״י דהאי מבוי ר״ל שאיני מפולש דאם הוא מפולש שרבים עוברים שם דינו כר״ה הביאו הב״י ומהתימה למה השמיטו המחבר:
(א) אין מוציאין זיזין כו׳ – עיין בתשובות מהרי״ט סימן ק״ח.
(ב) לר״ה – לשון הטור אבל במבוי יכול להוציאן מדעת בני המבוי משא״כ בר״ה שאין לו בעלים וכת׳ ר׳ ירוחם והאי מבוי ר״ל שאינו מפולש דאם הוא מפולש שרבים עוברים שם דינו כר״ה והביאו הב״י ומהתימא שהשמיטו המחבר עכ״ל הסמ״ע ועיין בתשו׳ מהרי״ט סי׳ ק״ח:
(ב) להחזיר הכתלים כו׳ – ע׳ בתשובת ב״א החדשות בענין ראובן שהיה לו קרקע רחבה עשר אמות לר״ה שהוא פלטיא גדולה ומקדמת דנא בנה בית ומקרן זוית עד רוחב חמש אמות העמיד הבנין סמוך לר״ה וברוחב חמש אמות השניים כנס לתוך שלו באורך חמש אמות ויותר ובנה בליטה על אותה הכניסה הסמוך לחצרו של שמעון וגם בנה עליה על אותה הבליטה ועתה רוצה ראובן לבנות בנין אבנים וכיפה במקום שכנס תחלה לתוך שלו באופן שגם זה יהא סמוך לר״ה. ושוה לבנין הראשון שהוא בקרן זוית ושמעון מעכב עליו בכח הטענה דמרבה עליו הדרך לסבב כל אורך בנין אבנים מעמיד במקום הבליטה כי מתחלה היה דרכו לעמוד באלכסון מפתח החצר שלו לתחת הבליטה מה דינו. והשיב הדין עם ראובן ואין שמעון יכול לעכב עליו דאע״פ שאם היתה הבליטה מפיקה מזן אל זן כדרך כל הבליטות בעיירות פלאניא שקורין (אונטיר דיא לייבין) ושם יעברו דרכם בני העיר לא היה כח לשום אחד מאנשי העיר לקלקל הדרך ולהמשיך הבנין עד סמוך כפלטיא דקי״ל כר״י אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ואע״ג דבסוגיא פרק המוכר פירות משמע דההוא דרב היינו דוקא שעשו בו רבים משום תיקון וכן מבואר ברשב״ם שם שכתב שהשווהו ותקנוהו להילוך כו׳ אלמא דבהילוך גרידא לא קנו מ״מ הני ליבין שהחזיקו בו רבים דמי לשביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך ונקנה בהילוך כדאיתא התם משא״כ מצרי שדה שעשוי קצת להשתמש בו צורך אחר לפיכך אינו נקנה בהילוך וכדמוכח לשם בתוספת ובהני לייבין ודאי ברור ופשוט דאפי׳ כונס לתוך שלו כנ״ד נמי אסור לו להחזיר הכתלים למקומן דקיימא לן כר״י בס״פ חזקת דאפילו איכא רווחא כל רוחב ר״ה אפ״ה אינו מחזיר הכתלים למקומן. אבל מאחר דבליטה זו בנ״ד אינו אלא ברוחב חצי קרקע ואין כאן קלקול מצר שהחזיקו בו רבים שהרי לא היה כאן שום העברת דרך הרבים תחת בליטה זו פשיטא דיכול ראובן להחזיר הכתלים למקומן וגדולה מזו כתבו התוספת בפרק לא יחפור דאפילו ר״י לא קאמר דאסו׳ לקלקלו אלא תוך ט״ז אמה כו׳ וכ״פ בהג״א ס״פ חזקת וא״כ נ״ד דאיכא רווחא טפי מששים אמה לא יש שום איסור בקלקולו אפילו היה שם קלקול גמור אלא דעל דבר זה בלבד לא הייתי סומך מאחר שכל שארי הפוסקי׳ לא הזכירו חילוק זה אלא שכיון שדבר זה ברור שאין כאן העברת דרך הרבים אף ע״פ שלפעמי׳ היו מאספים בניר״ה ויושבים באצטבעות שתחת הבליטה או עומדין תחתיו אין זה מקלקל דרך הרבים וכיוצא בו כ׳ הרי״ו הביאו הב״י סי׳ תי״ז שכ׳ ודוקא שדורסים בו בני ר״ה כו׳ (וכמ״ש בהגה) ומכ״ש נ״ד שלא היה אפשר לבני ר״ה לדרוס כאן לקצר דרכם לפי שהבנין בקרן זוית סמוך לר״ה מעכב עליהם ותו דאינו דומה כאן לשביל של כרמים שאינו נעש׳ אלא להילוך דכיון שלא היו בני ר״ה דורסין כאן כדי לקצר דרכם אלא לפעמים כשהיה הטיט גדול בר״ה או מתאספים שם לשעה מפני הגשמים עד יעברו ולפעמים יושבים תחה בליטה זו בכל אלה לא קנו רבים בליטה זו כיון שלא עשו לשם שום תיקון אלא הילוך גרידא או עמידה או ישיבה כמבואר בסוגיא דהמוכר פירות שהבאתי לפיכך יכול ראובן להמשיך הכיפה עד סמוך לר״ה להיות שוה לבנין שבקרן זוית ותו לא מידי עכ״ל (ועמש״ל סי׳ שע״ז סק״א) וע׳ בת׳ בית אפרים חח״מ סימן כ״ב שהעתיק דבריו להלכה על נידון שלו ע״ש עוד והובא קצת לעיל סי׳ שע״ז סק״ב:
(ג) כגון שבנה שם אצטבא – עיין בת׳ חתם סופר חא״ח סי׳ צ״ז שכתב דנ״ל דע״כ לא אמר רבינו ירוחם אלא בבונה אצטבא בידים דמראה לכל שרוצ׳ לבטל בקיעת הרבים והיינו מחאה דיליה אבל באשתייר ממילא גפופין לא דאם לא כן מה היה צריך לומר אי בנה אצטבא לימא אי כנס בתוך שלו והשאיר גפופין אלא ע״כ דדוקא בבונה אצטבא אבל לא זולת עיין שם ועיין בסעיף קטן הקודם:
{ג} ואין מוציאין זיזין ברשות הרבים אא״כ הוא למעלה מגמל ורוכבו והרמב״ם זכרונו לברכה כתב והוא שלא יאפיל דרך הרבים:
{ד} אבל במבוי יכול להוציאו מדעת בני המבוי משא״כ ברשות הרבים שאין לו בעלים:
{ה} ואם רצה כונס בתוך שלו ומוציא:
{ו} כנס ולא הוציא יוציא כל זמן שירצה אבל אינו רשאי להחזיר הכותל למקומו.
{ז} שדרך שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:
(ג) {ג} ומה שכתב ואין מוציאין זיזין בר״ה שם במשנה.
ומה שכתב אא״כ הוא למעלה מגמל ורוכבו שם כתבו הרי״ף והרא״ש ז״ל איכא מאן דאמר דוקא למטה מגמל ורוכבו אבל למעלה מגמל ורוכבו מוציאין וכן פסק הרמב״ם ז״ל בפי״ג מהלכות נזקי ממון וכתב ה״ה שהוא נלמד מדין אילן הנוטה שיתבאר בסמוך וכ״כ הרשב״א בתשובה וכתב עוד באותה תשובה שגם בעל החצר שכנגד הזיזין היה מעכב עליו מפני שמאפיל עליו והשיב כל שהוא למעלה מגמל ורוכבו אין בני ר״ה יכולים לעכב עליו וחבירו שקדם ופתח חלונותיו לר״ה קדם וזכה וזה שבא לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו ד׳ אמות כדי שלא יאפיל ואם הרחיק ד׳ אמות אינו יכול לעכב עליו והוא שלא יזיקנו בהיזק ראייה זו היא שורת הדין זולתי אם יש שם חוקי המלך כמו שיש במקצת המקומות שבכל כיוצא בזה הולכין אחר חוקי המלכות עכ״ל וכ״כ בתשובה אחרת וז״ל אם הזיזין למעלה מגמל ורוכבו אפילו לכתחלה יכול להוציא ומ״מ אם יש מנהג ידוע שאינם יכולי׳ להוציא אלא מדעת בני ר״ה או ברשות הממלכה הולכין אחר המנהג:
ומה שכתב בשם הרמב״ם והוא שלא יאפיל דרך הרבים בפ׳ הנזכר וכתב הריב״ש בסימן תנ״ה וכ״ש שאם ע״י הוצאת זיזין שופכים ונוטפים הזיזין ויזיקו לבני המבוי שיכולים לעכב עליו והוא מבואר דלמטה מגמל ורוכבו כל אדם יכול לעכב עליו ואף מי שאינו מהמבוי ההוא וכן למעלה משיעור זה אם הוא מזיק בשום דבר לר״ה אם מפני שמאפיל להם הדרך אם מפני היזק אחר כגון שעושין שופכין באמצע הדרך וכיוצא בזה אבל כל שאין מזיק לעוברים בשום דבר אין מעכבין עליו בני ר״ה אבל השכנים מעכבים עליו אם מזיק להם ביחוד או יסלק היזקא עכ״ל:
כתב הרשב״א ראובן היו לו זיזין יוצאים לר״ה וחדש אחרים תחתיהם ובא שמעון לעכב על ידו וטען כי הוציא אלו יותר ממה שהיו בארכן וברחבן ולמטה ממה שהיו וראובן טוען שהחזירם כמות שהיו והביא קבלת עדות וזה ושמעון טוען שלא קבלם לפניו ועוד שהעדים העידו לאחר מכן בכח החרם והעידו שראו הזיזין אבל אינם יודעים כמה ארכן ורחבן:
תשובה זה שטען שמעון שלא נתקבלו העדים בפניו לא נתבארה לי טענתו שאם הוא אחד מבני ר״ה דעלמא לבד מה זה טענה שא״כ לא נקבל עדותן של עדים עד שיתקבצו כל העולם אלא כל שנתקבלו בפני אחד מבני ר״ה הוי נתקבלו בפני בעל דין דכולי עלמא שותפין בזה ומה שחזרו העדים והעידו היפך מה שהעידו מתחלה אין משגיחין במה שהם אומרים עכשיו דכיון שהגידו שוב אין יכולין להגיד:
עוד אחרת שהכותל שעשה ראובן טען עליו שמעון שלקח מר״ה יותר מזרת ובאו ג׳ עדים והעידו אחד לטפח ואחד לזרת ואחד לפחות וטען ראובן שעדים אלו נוגעים בעדותם מפני שזכות הרבים הוא:
תשובה מה שטוען שהעדים נוגעים בעדותן הדין עמו ואילו היו שהעדים כשרים והאחד מעיד טפח ואחד מעיד טפח ומחצה והג׳ העיד זרת אם מכחישין זה את זה אין בדבריהם כלום אבל אם אין מכחישין זה את זה הולכים אחר מי שאומר טפח ומחצה לפי שיש בכלל האומר זרת טפח ומחצה ומחייבין אותו בטפח ומחצה מתוך זרת כאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שמחייבין אותו מנה מתוך מאתים כדברי ב״ה עכ״ל:
וכתב בתשובה אחרת שורת הדין מדין בגמ׳ כל שבא לעשות חלל תחת רשות הרבים אע״פ שראו רבים ושתקו אין זו מחילה המועלת וכההיא דרבי אמי בפ׳ חזקת (בבא בתרא ס.) ואע״פ שאיפשר לומר שכל חלל ישן שהוא בר״ה הרבים מחלו עליו במעמד אנשי העיר שאנשי העיר יכולים למחול בפירוש ואין עוברי דרכים יוצאי ובאי שער עירם יכולים לעכב שהדבר ידוע שאנשי העיר יכולין לפרוץ דרכים ולגדור אחרים וכל מה שאנשי העיר רוצים לעשות בעירם עושים ואף כאן איפשר שמחלו במעמדם ונתרצו בכך וכדמשמע פשטא דההיא דפרק לא יחפור (בבא בתרא כג.) גבי טוענין ליורש וללוקח דקאמר ואי אשמועינן הכא הו״א כיון דיחיד הוא אימור פיוסי פייסיה אבל התם אימא לא צריכא כלומר דאף התם פיוסי פייס בני העיר ונתפייסו לו בפירוש אלמא אם מחלו בפירוש מחילתם מחילה וההיא דרב אמי במחילת שתיקה בלבד הוא אלא שאפשר לפרש אבל התם כיון דא״א לומר דפייס ואיפייסו ליה דבני רשות הרבים א״א להתפייס ולמחול שהדרך מסור הוא לכל העולם אימא דכי לקח חצר ובו זיזין וגזוזטראות לא תהא בחזקתה קמ״ל דאפ״ה אני אומר להקל עליו דכונס לתוך שלו היה ומיהו עכשיו נהגו בכל המקומות ובכל העיר לעשות לעולם כל ביבין שבעיר חלולות תחת קרקע רה״ר לקלח שם מימי גשמים וכל מימי תשמישי בעלי בתים ומכסים אותם ואין אדם נמנע בכך וכן עושים רוב המקומות בורות למגורות התבואות בר״ה וכבר הורגלו הכל בכך ואין נמנעים והכל צריכים לכך ובאלו הכל מוחלין בכך ורוצים בכך ועשו בזה את שאינו זוכה ואת שאינו רשאי כזוכה וכרשאי וכדאמרינן בעלמא עשו את שאינו זוכה כזוכה בפרק כל הגט (גיטין ל.) גבי המלוה את הלוי ואת העני בפ״ק דמציעא (יב:) עניים גופייהו ניחא להו דלילקטן בנייהו בתרייהו כי היכי דכי אגרי להו לדידהו לילקטו בנייהו בתרייהו וה״נ ניחא להו לכולהו דלכי מצטרכי אינהו ליעבדו נמי הכי וזיזין וגזוזטראות הא מפקי כולהו לכתחלה על דרך הרבים ואינם נמנעים ועוד שעל דעת כן מסר להם המלך את הרשות ואפילו מן הסתם כל שכן כשנתן המלך או אדוני הארץ רשות בפירוש לזה לעשות שהדבר ידוע שהדרכים עם היותם מסורים לרבים של אדוני הארץ הם והם רשאים לסתום דרכים ולפתוח במקום אחר ולהעמיד דלתות על ראש כל דרך לפי שהדרכים שלהם הם והרי הם ככונס בתוך רשותו ע״ד שיוציא זיזין וגזוזטראות או יעשה מחילות לכשירצה עכ״ל:
(ד) {ד} ומה שאמר אבל במבוי יכול להוציאו מדעת בני המבוי וכו׳ מבואר שם בגמרא בעובדא דרב אמי:
וכתב ר״י דהיינו דוקא במבוי שאינו מפולש:
(ה) {ה} ומה שאמר ואם רצה כונס בתוך שלו ומוציא שם במשנה ופר״ח כונס לתוך קרקע שלו את כתלו ומניח מקרקעו לחוץ כשיעור הוצחות זיזין ומוציא:
(ו) {ו} {ז} ומה שכתב כנס ולא הוציא יוציא כל זמן שירצה אבל אינו רשאי להחזיר הכותל למקומו וכו׳ שם איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיוציא רבי יוחנן אמר כנס מוציא ור״ל אמר כנס אינו מוציא אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברא לך להוציא כ״ע לא פליגי דמוציא כי פליגי להחזיר כתלים למקומן רבי יוחנן אמר אינו מחזיר משום דרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ור״ל אמר מחזיר וידוע דהלכה כר׳ יוחנן:
וכתב רבינו ירוחם דהיינו דוקא שדורסין בה בני ר״ה ואם אין בני רשות הרמב״ם דורסין כגון שבנה איצטבא במקום שהכניס בתוך שלו והוא גבוה אפילו החזיקו לעבור שם משואותיהם ברוחב אמה אינה חזקה ואם רצה מחזיר כתלים למקומם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) {ג} ומ״ש ואין מוציאין זיזין וכו׳ משנה שם ופירשו הרי״ף והרא״ש דוקא למטה מגמל ורוכבו אין מוציאין וכו׳:
(ד) {ד} ומ״ש אבל במבוי וכו׳. נראה דלא קאמר רבינו אלא במבוי שאינו מפולש דכיון שאין רבים בוקעים בו יכול להוציאן מדעת מבוי אבל מבוי מפולש דינו כר״ה ומ״ש משא״כ בר״ה שאין לו בעלים לאו דוקא דה״ה מבוי מפולש אין לו בעלים וכ״כ בנ״י ס״פ חזקת ותדע דכך היא דעת רבינו דאל״כ קשיא דלמעלה בסימן קנ״ה סעיף ל״ט הביא רבינו דברי הרמ״ה בסתם דגבי זיז נמי אם הוציא למעלה מגמל ורוכבו אין יכולין לעכב עליו כאילו הרמ״ה ז״ל חידש הדין ההוא וכאן כתב רבינו בסתם ואין מוציאין זיזין בר״ה אלא א״כ הוא למעלה מגמל ורוכבו דמשמע דהלכה זו פסוקה מוסכמת מכל הגאונים אלא בע״כ צריך לפרש דבהוצאה לר״ה הלכה זו פסוקה ומוסכמת מכל הגאונים אבל במוציא למבוי דאפשר לומר דאי מחלי ליה בני מבוי יוכל להוציא אפי׳ למטה מגמל ורוכבו ואין שאר העוברים ובוקעים בו יכולין לעכב לפיכך הביא דברי הרמ״ה שכתב ל״ש במבוי ל״ש בר״ה דדין מבוי כדין ר״ה והשתא בע״כ דבמבוי מפולש קאמר הרמ״ה דאי אינו מפולש כבר מבואר ס״פ חזקת בעובדא דר׳ אמי דאין שאר העוברים יכולין לעכב עליו אי מחלי ליה בני מבוי וההיא דסוף מרובה עשרה דברים נאמרו בירושלים וחד מינייהו אין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות מפני אוהל הטומאה ומשום דלא ליתזקו עולי רגלים צ״ל דמיירי במבוי שאינו מפולש ומוציא בה מדעת בני המבוי ואפ״ה אין להוציא בה זיזין למטה מגמל ורוכבו משום דלא ליתזקו בה עולי רגלים אפי׳ אי ליכא משום אוהל הטומאה כגון בזיז פחות מטפח מ״מ אית ביה משום דלא ליתזקו וכו׳ וכן היכא דליכא למיחש דליתזקו בה עולי רגלים כגון למעלה מגמל ורוכבו נמי אין להוציא ברחב טפח מפני אוהל הטומאה:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עש״ךבאר היטבפתחי תשובהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(ג) לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת יוֹצְאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ, וְאִם נָפְלָה, חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ כְּשֶׁהָיְתָה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבהגהות ר' עקיבא איגרטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(יב) כ) שם דכ״ה ושם במשנה
(יג) ל) מימרא דרב הונא שם ע״ב
(ו) ה״ז בחזקתו – דטוענין ללוקח ואמרינן דשמא המוכר לו או אבותיו כונס לתוך שלו היה וכנ״ל:
(ג) בחזקתה – דטוענין ללוקח ואומרים דשמא המוכר לו או אבותיו כונס לתוך שלו היה כמ״ש בס״ב. שם:
(א) [סמ״ע אות ו] וכנ״ל. נ״ב ע׳ תשובת מהריב״ץ ח״ג סימן ל״ד:
{ח} לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות בולטין לרשות הרבים הרי הן בחזקתן ואפילו אם נפלו חוזר ובונה אותן:
(ח) {ח} לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות בולטין לר״ה הרי הן בחזקתן שם במשנה ופר״ש הרי זה בחזקתן דטענינן ללוקח ואומרים אימור כונס לתוך שלו היה:
וכתב רבינו ירוחם ואם יש עדים שכך היתה מתחלה רשות הרבים לא אמרינן טוענין ללוקח:
ומה שכתב ואפילו אם נפלו חוזר ובונה מימרא דרב הונא שם:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עבאר היטבהגהות ר' עקיבא איגרטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ד) אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, קוֹצֵץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַגָּמָל עוֹבֵר בְּרוֹכְבוֹ. וּמַנִּיחִים מָקוֹם פָּנוּי מִשְׁתֵּי שִׂפְתוֹת הַנָּהָר כְּרֹחַב כִּתְפֵי הַמַּלָחִים שֶׁיּוֹרְדִים שָׁם וּמוֹשְׁכִים הַסְפִינָה, וְכָל אִילָן הַנִּמְצָא בְּרֹחַב זֶה קוֹצְצִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאֵין מַתְרִין בַּבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי מְעַכֵּב מוֹשְׁכֵי הַסְפִינָה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(יד) מ) שם דכ״ו משנה פ״ג דבבא בתרא דף כ״ז ע״ב
(טו) נ) מהא דמכריז רבי אמי מלא כתפי נגדא וכו׳ בפרק ט׳ דבבא מציעא דף ק״ז ע״ב
(טז) ס) מעובדא דרבה בר רב נחמן וכו׳ א״ל קוצו קוצו שם ריש דף ק״ח
{ט} אילן הנוטה לרשות הרבים קוצצו כדי שיהא גמל ורוכבו עובר.
{י} מניחין בשפתי הנהרות פנוי כרוחב כתפי המלחין שיורדין שם ומושכין הספינות וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו וא״צ להתרות בבעליו מפני שמעכב על מושכי הספינות:
(ט) {ט} אילן הנוטה לר״ה קוצצו כדי שיהא גמל ורוכבו עובר משנה ס״פ לא יחפור (כז) וכת״ק:
(י) {י} מניחין בשפתי הנהרות פנוי כרוחב כתפי המלחים שיורדין שם ומושכין הספינות וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו בפ׳ המקבל (בבא מציעא קו:) מכריז ר׳ אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו.
ומה שכתב וא״צ להתרות בבעליו כן משמע מהמימרא הנזכרת וגם מעובדא דרבה בר ר״נ דמייתי התם (קח.) וכ״פ הרמב״ם בפי״ג מה׳ נזקי ממון:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ה) אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְהַשְׁהוֹתוֹ זְמַן רַב, וְאֵין לוֹבְנִים בּוֹ לְבֵנִים; אֲבָל גּוֹבְלִים שָׁם טִיט לְצֹרֶךְ בִּנְיָן, אֲבָל לֹא לַעֲשׂוֹת לְבֵנִים.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(יז) ע) ל׳ הטור סי״א וכ״כ הרמב״ם שם דין י״ו משנה שם פ״י דף קי״ח ע״ב
{יא} אין שורין טיט ברשות הרבים להשהותו זמן רב ואין לובנים בו לבנים.
{יב} אבל גובלין שם טיט לצורך בנין אבל לא לעשות לבנים:
(יא) {יא} {יב} {יג} אין שורין טיט בר״ה וכו׳ עד סוף הסי׳ משנה בסוף מציעא (קיח:):
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ו) הַבּוֹנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּשֶׁמֵּכִין הָאֲבָנִים צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַשְׁהֵם שָׁם, אֶלָּא מֵבִיא וּבוֹנֶה מִיָּד.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(יח) פ) שם ושם במשנה
{יג} והבונה ברשות הרבים כשמביא (ס״א כשמכין) האבנים צריך שלא ישהם שם אלא מביא ובונה מיד.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
 
(ז) וְכֻלָּם שֶׁהִזִּיקוּ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףעודהכל
(יט) צ) שם ושם במשנה
ואפילו הכי אם הזיק חייב לשלם.
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהטורמקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×